דינה בת לאה-הדרכים להולדת בן זכר 

בס"ד י"ד מרחשוןן התשס"ו
דינה בת לאה
עמד השואל ושאל: לכאורה ישנה סתירה בדברי הרש"י: מחד גיסא פירש הרש"י: "אלה בני לאה..ואת דינה בתו: הזכרים תלה בלאה, והנקבות תלה ביעקב, ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה" (רש"-בראשית מ"ו, ט"ו : נדה לא. ), מאידך גיסא פירש הרש"י: "דינה, פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה (רש"י- בראשית ל', כ"א : ברכות ס.). לפיכך יוצא איפה, שלמעשה לאה הזריעה תחילה והיה צריך לצאת זכר, אך בזכות תפילתה של לאה יצאה נקבה, א"כ מדוע תלה הרש"י את לידת דינה בהזרעת יעקב תחילה? ועוד, האם ע"פ המקורות ישנה דרך טבעית המאפשרת לאדם לקבוע בעצמו אם אשתו תלד בן זכר? ועוד, מדוע חז"ל קבעו שהולדת זכר הינה זכות גדולה יותר מאשר הולדת נקבה?
ראשית אודיעך כי המדובר הוא במצב שבו ההזריעו שניהם בבת אחת. וכן מובא בגמ': "מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום. ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר? הכא במאי עסקינן: כגון שהזריעו שניהם בבת אחת" (ברכות ס.). כלומר, הכלל הוא: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה (אגב, פירוש המושג "מזריע תחילה" אינו חד משמעי), הזריעו שניהם בבת אחת הענין תלוי בבקשת רחמים של בני הזוג בתוך ארבעים יום, ולדעת ר"י בן פזי: אף ביושבת על המשבר יכול הוא להשתנות" בזכות התפילה (מד' רבה בראשית פר' ע"ב : ילקוט שמעוני, בראשית ל',סימן קל). לפי כלל זה ניתן לבאר את הסתירה ברש"י כך: לאה ידעה שהזריעו שניהם בבת אחת, לפיכך דנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה (רש"י- בראשית ל', כ"א : ברכות ס.). מאידך גיסא כשפירש הרש"י: "אלה בני לאה, הזכרים תלה בלאה", ר"ל השבטים שנולדו עד כה היו בזכות שלאה הזריעה תחילה. לעומת זאת "ואת דינה בתו.. והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה" (רש"-בראשית מ"ו, ט"ו : נדה לא. ). אך במקרה זה שבו הזריעו שניהם בבת אחת, הדבר היה תלוי בתפילתם של יעקב ולאה. לפיכך אמרה לאה "רבש"ע י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב, הרי בידי ששה ומעוברת משביעי...מיד שמע הקב"ה תפלתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה (מד' תנחומא פר' ויצא, סי' ח'). דהיינו, הואיל ויעקב לא התפלל שלאה תלד עוד בן, תלה הנקבות ביעקב. לפיכך נאמר: ותקרא שמה דינה, "ולא נכתבה הודאה על לידת הבת, לדעת למה נקראת כן שאין מודים על הבת כמו על בן" (רשב"ם, בראשית ל', כ"א).
ודע, שזכות תפילת לאה הועילה להפיכת מין העובר מזכר לנקבה, למרות שלכאורה היא נזרעה זכר. ובגלל שלא מצאנו שיעקב התפלל על העובר, תלה בו הכתוב את הולדת הנקבות ביעקב. וכן מצאנו אצל חנה אשר בתפילתה ביקשה מה', ונתת לאמתך זרע אנשים (שמואל-א', א'). וכשילדה נאמר, אל הנער הזה התפללתי ויתן לי ה' את שאלתי אשר שאלתי מעמו. ללמדינו, את גודל כוחה של התפילה. וכן מובא בגמ': מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש את עצמו בשעת תשמיש. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו. אלא, יבקש רחמים ממי שהבנים שלו. שנאמר: הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן מאי קמ"ל? דהא בלא הא לא סגי (נדה עא.). כי בביאה אחת האיש זורע מליוני זרעונים, חלקם זכרים וחלקם נקבות. ומתוכם נבחר זרעון אחד ברחמה של האשה ובכך נקבע מינו של העובר. כמשל לגינה המצמיחה רק חלק מן הזרעונים שנזרעת. לפיכך, זרע האיש באשתו, אינו נחשב כזרע לבטלה, גם אם אין האשה מתעברת משום שאשתו כגופו דמי. וכן ת"ר שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ,אביו ואמו (נדה לא.), למרות זאת פשוט הוא, שהשותף העיקרי והמכריע הוא הקב"ה.
ועוד, אם תדייק בלשון הרש"י שאמר: הנקבות תלה ביעקב, רמז לנקבות שנולדו עם השבטים. כפי שנאמר: ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו (בראשית ל"ז, ל"ה). ופירש הרש"י: "רב יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום". לגבי הולדת דינה כתב האבן עזרא: "ודינה בבטן אחת נולדה עם זבולון" (שמות ב', ב'), וחזקוני כתב: " ואחר ילדה בת אין כתיב כאן הריון, ללמדך שהיא תאומים לזבולון" (בראשית ל', כ"א). כלומר, במקרה של הולדת תאומים, הבן יצא בהזרעת האם, והבת בהזרעת האב. לפיכך תלה הנקבות ביעקב.
לצורך השלמת התשובה נלענ"ד ליתן טעם לדברי חז"ל: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה" (רש"-בראשית מ"ו, ט"ו : נדה לא. ). המשנה אומרת: האיש מצוה על פריה ורביה, אבל לא האשה (יבמות ו', ו'). דהיינו, האשה אינה שותפה שווה ביצירת הולד אלא שותפה משנית, כי היא הנזרעת והוא הזורע. לפיכך אמרו חז"ל: אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. כלומר, כאשר האשה שותפה שווה שכרה הוא שתלד זכר. וכן א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן (עירובין ק: , נדרים כ:).
ודע, שבקבלה מבואר שכוונת המאמר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה. כולו מכוון כנגד האיש ואין הדבר תלוי באשה כלל. משום שכל איש נוצר עם שני כוחות: מידת הדין שהיא בבחינת זכר, ומידת הרחמים שהיא בבחינת נקבה. בטבע האיש שמידת הדין שולטת בו, לפיכך האיש מוליד מטביעו רק נקבות, אך אם הפך את מזגו ממדת הדין למידת הרחמים הווי ליה בן זכר. דהיינו, אם הזריע את מדת הדין שבתוכו שהיא בבחינת איש, יולדת נקבה. אך אם הזריע את מידת הרחמים שבתוכו שהיא בבחינת אשה, יולדת זכר.

בתשובה לשאלה האם ע"פ המקורות ישנה דרך טבעית המאפשרת לאדם לקבוע בעצמו אם אשתו תלד בן זכר? נראה לכאורה במקורות התלמוד כי אכן ניתנה ביד האדם האפשרות הטכנית לקבוע אם אשתו תלד בן זכר, כפי שאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים (נדה לא.). אך דע וראה, כי הענין יוצא מידי פישטו, לפי שחז"ל הרבו את התנאים להולדת הזכר, הן לאיש והן לאשתו. כפי שמפורט במקורות המובאים להלן:
וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה שיהיו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים (נדה לא.)... אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה (נדה לא: , עירובין ק:)... אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים (ברכות ה: , זוהר במדבר קי"ח:)... מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ר"א אומר יפזר מעותיו לעניים. רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה (בבא בתרא ט:)... לא תפריש מעשרות שלא כתקנן אלא כתקנן, תרומה ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני ואם הפרשת כתקנן יהיו לך בנים זכרים (רבנו בחיי, שמות כ"ב, כ"ז , מד' רבה, שמות פר' ל"א)... ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה (בבא בתרא י:)... אמר רבי חייא בר אבא אמר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים... אמר רבי חייא בר אבא אמר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים... אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אליעזר כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים (שבועות יח:)... אפילו יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפיל את עצמו לארץ ויראה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב ויראה את עצמו כאילו חייב באשם תלוי בכל יום הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ונותן לו בנים זכרים של קומה ובנים עושי תורה ומקיימי מצוות ויטמנו דברי תורתי בפיו (מד' תנא דבי אליהו רבא, פרשה ז')... הנושא אשה לשם שמים...מוציאין ממנו בנים זכרים שמרבין תורה ומצוות בישראל ומושיעין את ישראל בעת צרתם (מד' תנא דבי אליהו זוטא, פרשה ט"ז)... אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג:)... כל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנים (נדרים כ.)... אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמונה ימים (מדר' רבה, ויקרא, פרשה י"ד)... א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן (עירובין ק: , נדרים כ:)... ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו (יומא מז.)... את עשית רצון בעליך המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא (נדרים סו:)... מן המקורות המובאים לעיל, עולה כי: האמצעים הטבעיים נתונים לשליטתו של האדם, הם לבדם אינם מספיקים להבטחת הולדת בן זכר. אלא יש לצרף אליהם גם בקשת רחמי שמים. כמאמר הגמ': מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש את עצמו בשעת תשמיש. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו. אלא, יבקש רחמים ממי שהבנים שלו. שנאמר: הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן מאי קמ"ל? דהא בלא הא לא סגי (נדה עא.).
בתשובה לשאלה מדוע חז"ל קבעו שהולדת זכר הינה זכות גדולה יותר מאשר הולדת נקבה? חז"ל אמרו : ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומי שאין לו בנים (ע"ז ט: , נדרים סד:). וכן נאמר: הוא היה אומר: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות (עדויות ד.). ועוד אמרו חז"ל שבת היא: "לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה: בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תנשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים. הא רבנן נמי אמרוה: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות (נדרים ק:). ודע, שדייקו חז"ל בלשונם לומר: "בניו זכרים, בניו נקבות " בכפילות לשון. דהיינו, אין זה די שיש לאדם בן, אלא צריך שיהיה גם בן וגם זכר. כלומר, בן הלומד תורה ומקיים את מצוות עשה אשר הנקבות פטורות מהן. אך במידה והבן אינו שומר תורה ואינו מקיים את מצוותיה. בודאי עדיף שיולד לו בת שתהא יראת שמים לכ"ע.
לסיכום:
העולה מדברים אלו הוא: כי "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל'), והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכן נאמר: על כורחך אתה נוצר (אבות ד',כ"ב). יה"ר שנזכה שיתקיים בנו מקרא שכתוב: הנה אני שולח לכם את אליה הנביא...והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג', כ").
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)